<h1>פירוש קדמון המיוחס לרש"י — מו"ק</h1>
<h2>דף יג.</h2>
[מו"ק ה' ע"ב] בית הפרס דתניא החורש וכו' (לא) ל"ג הכא משום דלא מצי מתרץ האי תירוצא דמשני בסמוך כאן בשדה שאבד בה קבר וכו'. והאמ' ר' יהודה מנפח אדם בית הפרס והולך, ההולך לשחוט את פסחו ולמול את בנו מנפח בית הפרס והולך דאם יש עצם כשעורה דמטמה בהיסט מתפזר ברוח. שנדש, אחר שנחרש בה קבר (והנדש) [ונדש] ברגלי אדם וברגלי בהמה טהור ואין צריך ניפוח (בידוע) [דידוע] שאין שם (עצם) קבר ועצם כשעורה אלמא בית הפרס אין בו משום אהל דהא בניפוח סגי ליה. שדה שאבד בה קבר, מטמה באהל ובעיא ציון שלא יכנסו לתוכה. שדה שנחרש בה קבר, וחרש ונשתברו העצמות ולא מטמה באהל דעצם כשעור' אינו מטמה באהל. דתניא החורש, בית הקברות הרי הוא בית הפרס. וכמה הוא עושה, בית הפרס. חצי מענה, חריץ של מחרישה שעל ידי המחרישה נשתברו ונתפזרו העצמות וכל ספק עד לחצי מענה. ובית הפרס משמע שנחרש ונפרסו ונשתברו העצמות וכל שדה ספק טומאה קרי ליה בית הפרס כשדה הנחרש. רב יהודה אמ' שמואל ור' יהודה בר אמי לא פליגי אלא מר אמ' בית הפרס יש לו בדיקה בניפוח ומר אמ' אם נדש הרי זו בדיקה. שדה בוכים, שבוכין בו למת. שמפטירין שם מתים, כשמביאין מת או עצמות מעיר לעיר ויש שם בעיר שקוברין בה שדה העשויה לכך שמביאין אותו בני עירו לאותה שדה ויוצאין בני עיר לקראתם והראשונים נפטרין והולכין ואילו מתעסקין בו ונושאין אותו לבית הקברות שלהן וכיון שאינם בעלים הראשונים חיישינן שמא לא יזהרו בו ויפלו ממנו אבר באותה שדה. אי נמי (הללו שנים) [הלכו הראשונים] ונתיאשו והניחו את המת לשם ובא אדם מעלמא וקוברו שם. ואינו יודע מה טיבה, אם ציינוהו מפני שנחרש בה קבר ויכול ליכנס בנפיחה ואם מפני שנאבד בה קבר ואינו יכול ליכנס בה כלל שמטמא באהל. יש בה אילנות בידוע שנחרש בה קבר, אגב אילנות חרשוה ואינה מטמאה באהל שאין נוטעין אילנות בלא חרישה, ולכך ציינוה שלא יכנס שם אלא על ידי נפיחה. אין בה אילנות בידוע שיש בה קבר, ולא נחרש ומטמאה באהל דמסתמה אין אדם רשע להיות חורש את בית הקבר ועוד דאסור בהנאה כדאמרינן בעלמא דאין חורשין וזורעין ואפילו אמת המים העוברת לתוך בית הקברות אין שותין הימנה. ר' יהודה אומ', לעולם מטמא באהל. עד שיהא שם, בעיר. זקן או תלמיד, יודע למה ציינוהו להכי נקט תלמיד כדמפרש לקמיה דכל מילי דמתא רמי אתלמיד ובידוע שהוא ציינה ויודע מה טיבה אבל שאר בני העיר אינן יודעין מה טיבו דאינו סומך עליהן לפי שאין הכל בקיאין ש"מ בית הפרס שנחרש בעי ציון. כי תניא ההיא בשדה שנאבד בה קבר, והכי קאמ' מצא שדה מצויינת ואינו יודע מה טיבה אם נחרש לאחר ציון או לא. יש בה אילנות בידוע, (בה אילנות) שחרישה לאחר ציון ואינה מטמאת באהל אבל אי חרשי לה מעיקרא תו לא בעי ציון ומשום היסט אין צריך ציון שהרי יכול לכסותו העצם בקרקע.
